תנ"ך על הפרק - בראשית לו - גור אריה

תנ"ך על הפרק

בראשית לו

36 / 929
היום

הפרק

תולדות עשו ומלכי אדום

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אָהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃וְאָהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּ֣ה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־יעישיְע֥וּשׁוְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה׃וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃וַיָּמָת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃וְ֠אֵלֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃אַלּ֧וּף אָהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
היא יהודית. ואף על גב דלעיל כתיב (כו, לד) "יהודית בת בארי" הכי נמי היה עשו משנה שם אביה, כי "ענה" היה ידוע שהוא ממזר, ולפיכך אמר עשו שהיתה "בת בארי" (שם), וכן אמר שהיא מזרע חת, כי החוי הוא יותר גרוע מן הכל, שהם ארורים כחויי שהוא נחש, כי זרע חם הם ארורים (לעיל ט, כה), והחויים יותר, והרשע אמר שהיא מזרע החתי:שבא צבעון וכו'. והשתא יהיה "בת ענה" - שכן היו סבורים העולם שהיא בת ענה, והאמת שהיא בת צבעון. ואין לומר דענה היא אשה נקראה 'ענה' ואביה צבעון, דלא מצאנו דמייחס הבת לאמה רק בשביל טעם, כדלעיל (לד, א) "ותצא דינה בת לאה", ואמרינן (רש"י שם) וכי בת לאה היתה ולא בת יעקב, ודרשינן כדלעיל, אבל לייחס אחר האם בלא טעם - ואף לא ידענו מי היא האם - לא נמצא בשום מקום, דהרי לא נזכר בכל המקרא 'ענה' שהיא אשה לומר "בת ענה" - שאמה כך שמה:
ואין לומר דאדרבה ענה בא על אשת צבעון והיתה בת ענה באמת וסבורים היו שהוא בת צבעון, דכיון דמצינו לקמן דצבעון נתקלקל שבא על אמו, לפי שמצאנו דענה הוא אחיו של צבעון, דכתיב (ר' פסוק כ) "ואלה בני שעיר צבעון וענה", ומצאנו שענה בנו של צבעון דכתיב בקרא (ר' פסוק כד) "ואלה בני צבעון איה וענה", אלא שבא צבעון על אמו והיו סבורים דענה הוא אחיו בן שעיר והיה בנו (ב"ב קטו ע"ב), ואם כן צבעון נתקלקל, הכי נמי צבעון נתקלקל דבא על אשת ענה דהיא כלתו, וילדה אהליבמה. ואין לומר עדיין דלעולם לא נתקלקל רק ענה שבא על אשת צבעון אחיו, וצבעון לא נתקלקל, ולקמן נאמר דאדרבא שעיר נתקלקל, שבא על אשת בנו צבעון וילדה את ענה, והיו סבורים שהוא בן צבעון ולפי האמת הוא בן שעיר, והשתא צבעון לא נתקלקל כלל, מכל מקום יש לומר דיותר סברא לתלות כל הקלקולים בצבעון, ויהיו שעיר וענה בלא קלקול וכל הקלקולים הם בצבעון, דהוי קלקול אחד - משנאמר דשעיר וגם ענה נתקלקלו, כך פירש הרא"ם:
ואין פירושו נכון, דלא קשיא מידי, דודאי אין לומר דבא ענה על אשת צבעון, דאחר שהכתוב מייחס (אותו) [אותה] אל ענה שהיא אביה באמת - איך יהיה מייחס אותה אל צבעון דלאו אביה כלל - בשביל שכך היו סוברים העולם, בשלמא איפכא הוי שפיר, דמתחלה היה מייחס אותה שהיא "בת ענה" דכך היה מפורסם, ואחר כך מייחס אותה ייחוס האמתי. וכן לקמן יש לומר צבעון בא על אמו, ולא נאמר דשעיר בא על כלתו והוליד את ענה, משום דיותר מסתבר לומר דמתחלה הוא מייחס את ענה כמו שהיו הבריות סבורים, דהוא בן שעיר (פסוק כ), ואחר כך אמר דהוא בן צבעון לפי האמת (פסוק כד):
ואם תאמר ושמא פירוש "בת ענה בת צבעון" כי אהליבמה נקראת בת צבעון שהוא אבי אביה, וכדכתיב (שמות ב, יח) "ותבאנה אל רעואל אביהן", ואין זה קשיא, דלכתוב 'בת ענה בן צבעון', דהשתא ידעינן נמי שאהליבמה היא בת בנו, ולמה מיחס אותו אל אבי אביה שלא לצורך. והקשה הרשב"ם בפרק יש נוחלין (ב"ב קטו ע"ב) דמנא לן לומר דצבעון בא על אמו, שמא הא דכתיב (פסוק כ) "אלה בני שעיר צבעון וענה" כי ענה זהו בן בנו, ונקרא בן שעיר דבני בנים הם כבנים (יבמות סב ע"ב), ותירץ הרשב"ם דלא הוי ליה למחשביה אצל צבעון. ולי נראה במקום שבא ליחס התולדות אל מולידיהן לא שייך לומר 'בני בנים הם כבנים', דאין זה יחוס האמתי, כי יותר ראוי ליחס אל אביהן:ג' הקב"ה מוחל להן וכו'. והטעם דכל אלו בריה חדשה הם, ומכיון דאינם בריה ראשונה - הקדוש ברוך הוא מוחל להם. ואלו שלשה דברים הם מחולקים; הנושא אשה - קודם זה היה פלג גופא, וכשנשא - הוא גוף שלם. ונשיא העולה לגדולה - קודם היה אדם אחד ועתה נחשב כמו הכלל, והוא יותר מאדם פרטי. וגר שנתגייר אדם אחר לגמרי. הנה השנוי שימצא באלו שלשה דברים. ולפיכך נמחלו עונותיו כי נעשה יותר שלם; וזה כי איש הנושא אשה כל אחד נקרא מתחילה חצי אדם, כי זכר בלא נקיבה פלג גופא מיקרי, ועתה גוף שלם בריה חדשה. גר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות כב. ), והוא בריה חדשה. ועולה לגדולה בריה אחרת, דמתחלה לא היה נחשב רק יחיד, ואחר שהוא עולה לגדולה נחשב כמו הכלל. ואם תאמר למה לא כתב לך 'מחלת' בשאר נשואים, ולמה כתב כאן, ויש לומר דודאי היה לבת ישמעאל ב' שמות, והכתוב קור אותה אצל נשואיה "מחלת" (לעיל כח, ט) לומר כי מוחל עונותיה על ידי נשואים, ומדלא קראה בשם אחר דרשו כך:קרח זה ממזר. ואין לומר שני קורחים היו, דהא גבי ענה אי לאו "הוא ענה" לומר דהוא ענה דמעיקרא הייתי אומר שהוא אחר, והכא לא כתיב 'הוא קרח', דגבי ענה אי לאו "הוא ענה" מסתמא איכא למימר דאינו הראשון דהרי קאמר (פסוק כ) "אלה בני שעיר" וחשיב "וענה", וקאמר אחר כך (פסוק כד) "אלה בני צבעון" וחשיב "ענה", אם כן "ענה" אחר היה מכח סברא - אי לא כתב "הוא ענה" למילף 'הוא ענה דמעיקרא', אבל גבי אלוף קרח דלא מצאנו אותו בבני אליפז (פסוקים יא, יב) וחשיב אותו באלופי אליפז (פסוק טז) - בודאי ממזר הוא:לגור באשר ימצא. דאם [לא] כן 'לגור בארץ אחרת' הוי ליה למכתב (כ"ה ברא"ם):ומדרש אגדה מפני שטר חוב וכו'. דאם לא כן קשיא מאי טעמא "וילך אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו", וכי כל הארץ לא נשא אותם שיאמר הכתוב שהלך לו אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו, אלא פירוש הכתוב כך - כי הלך לו אל ארץ מפני יעקב, שלא היה רוצה להיות בפירעון השטר המוטל על זרע יצחק. וכך פירש הכתוב - "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם ביחד" והיה עשו בדוחק - הלך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו, שלא רצה לפרוע השטר. אבל בשביל ש"לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם" לא הלך, כי אין הפירוש שכל ארץ כנען לא יכלה להם, דאם כן לכתוב 'ולא יכלה ארץ כנען לשאת אותם', ומכל שכן דלא יתכן ארץ שהיא ד' מאות פרסה לא יכלה לשאת אותם, אלא מקום שגרו לא יכלה להם, אם כן למה הוצרך עשו ללכת אל ארץ אחרת לגמרי - ישאר בארץ כנען, אלא מה שהלך אל ארץ אחרת הוא מפני השטר המוטל עליו, כי אחר שהיה צריך להעתיק ממקום שהיו דרים שם, כי לא יכלה אותו מקום להספיק מרעה למקנה, הלך לגמרי אל ארץ אחרת. ומכל מקום אי לאו טעמא ש"לא יכלה ארץ מגוריהם" לא היה הולך עתה כמו שלא הלך עד הנה, והיה יכול ללכת אחר זמן, אלא מפני כי עתה היה לו סבה אחרת גם כן ש"לא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם", ועל כרחך לבסוף ילך מפני השטר, לכך הלך עתה:התולדות שהולידו כו'. דאין לומר תולדות שהוליד עשו, דהא לא זכר כאן תולדות שהוליד עשו עצמו - אלא תולדות בניו (כ"ה ברא"ם):להודיע גדולתו וכו'. בפרק חלק (סנהדרין צט ע"ב). ואין הפירוש כי הקושיא דלא הוי למכתב שם האם כמו שלא הזכיר האם בכל האחרים, שזה אינו, דמאי קשיא, דילמא בא להודיע כי אליפז לא היה רק מפילגש ואפילו הכי היו לו כמה אלופים, אלא הקושיא למה כתב "ותמנע היתה פלגש לאליפז", דהוי למכתב 'ופילגשו ושמה תמנע' כדכתיב (לעיל כב, כד) "ופלגשו ושמה ראומה":מלמד שבא על אשתו של שעיר. דאין לומר דתמנע דדברי הימים (א, א, לו) היתה תמנע אחרת ולא תמנע הכתוב כאן (קושית הרא"ם), דאם כן קשיא למה לא מנה בכלל האלופים, דכיון דבדברי הימים מנה כל בני אליפז הכתוב כאן ומנה תמנע גם כן, למה לא מנה תמנע גם כן כאן בכלל האלופים. דאין לומר שלא היה תמנע אלוף, דכיון דכל בני אליפז הכתובים בדברי הימים היו אלופים (פסוקים טו, טז) - למה לא יהיה תמנע גם כן אלוף. וכן כל בני רעואל הכתובים בדברי הימים כולם חשובים אלופים כאן (פסוק יז), ואיך יהיה בקרא חסר תמנע שלא היה אלוף, אבל לפי דברי רז"ל (ב"ר פב, יב) ניחא, דהיתה נקיבה, ולא שייך בה אלוף. ומה שהקשה הרמב"ן דרחוק שימנה (בדה"י א, א, לו) תמנע בין הזכרים, שחשב שם "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע ועמלק", דאין זה קשיא, דלא יתכן למחשב תמנע באחרונה כי היתה אם עמלק, [ואין] לכתוב הבן ואחר כך האם, ומזה עצמו למדו רז"ל שהיתה פלגש אליפז וילדה עמלק, כי אם היתה נקיבה ולפיכך לא שייך בה אלוף - לחשבה אחרון. וגם אין לומר כי תמנע בהיתר נולדה, כי מת שעיר ונשא אליפז אשתו וילדה אשת שעיר תמנע, והיא אחות לוטן מן האם (קושית הרא"ם), זה אינו, דהכתוב בא למנות תולדות שעיר כדכתיב (פסוק כ) "אלה בני שעיר", ואיך יחשוב "אחות לוטן תמנע" (פסוק כב) שאינה כלל מבניו, בשלמא אם נאמר דהעולם היו סבורים שהיא בתו - שפיר חשבה בתוך תולדותיו כמו שאמר למעלה (פסוק ב) גם כן "בת ענה בת צבעון", אף על גב שלא היתה "בת ענה" רק שכך היו סבורים - אמר "בת ענה" (רש"י שם), הכי נמי גבי בני שעיר:הוא ענה האמור למעלה. דאם לא כן קשה מאי "הוא ענה אשר מצא הימים", ומשמע דזה הוא ענה אשר נזכר במקום אחר מצא הימים, ולא מצאנו בשום מקום שנזכר בקרא הוא ענה שמצא הימים, אלא הכי פירושו "הוא ענה" דכתיב למעלה (פסוק כ), אשר אותו ענה מצא הימים. וכן הא דכתיב (אסתר א, א) "הוא אחשורוש" אף על גב דלא נזכר בשום מקום שמלך "מהודו ועד כוש" (קושית הרא"ם), הכי פירושו - הוא אחשורוש שנזכר במקום אחר (עזרא ד, ו) "המולך מהודו וגו'":וכנגדם העמיד יעקב. לקיים מה שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה" כשזה קם זה נופל, ולפיכך כשקם (דוד) [שאול] המלך בטל את המלכות מהם. והא דאמר 'העמיד ח' מלכים ובטל המלכות מהם', כדי לקיים "שני גויים" (לעיל כה, כג), רוצה לומר שוים, כמו שהעמיד זה - העמיד זה: מגדיאל זו רומי. פירוש מדכתיב "אלוף מגדיאל" למה נקרא "מגדיאל", שאין לומר כי כך שמה ולא ניתן למדרש, דזה אינו, דודאי כל שם דלא נזכר דבר בשם כמו שאר שמות העצם לא דרשינן, דהוי שם העצם, ואין בו טעם, אבל כאן דנקרא שם המקום "מגדיאל" למה יקרא אותו "מגדיאל", מורה על שמגדיל אותה בגדולה, ואם היה בא לקרא לה שם העצם ראוי לקרא לה שם עצם שאין דבר נזכר בשם, אבל בשם "מגדיאל" שנזכר בו הגדולה - למה נקרא בשם הזה, אלא זו רומי שהשם יתברך מגדיל אותה, ולכך נקרא "מגדיאל". גם 'רומי' מלשון התרוממות כמו מגדיאל שהוא לשון גדולה, כי זאת העיר הוא יתברך מגדיל אותה:
והקשה הרמב"ן על זה - למה קרא אותו "אלוף מגדיאל", והלא מלכות גדול הוא רומי, למה יקרא אותו "אלוף", ועוד כי אם היה זו נבואה לעתיד - הנה מלכים רבים מלכו על רומי, כך הם דברי הרמב"ן. וכל דבריו אינו קושיא, דכבר פירש רש"י (פסוק מ) דכל אלו המלכים על שם המדינות נקראים, ואם היו מלכים רבים - מה בכך, כולם על רומי מלכו, וכאן אומר 'אלוף המושל על רומי', וכל המושלים על רומי - "אלוף מגדיאל" נקראים. ומה שהקשה כי אין רומי "אלוף" רק מלכות גדול, גם כן אין זה קשיא, דודאי עתה היא מלכות גדול, כי נתפשט המלכות בכל הארץ, והא דקראו אותו "אלוף" - כי "אלוף" הוא לעולם, אבל במה שהיתה מלכות רומי כל כך גדול ומושל - זה לא היה מעולם, והכתוב מספר לך הגדולה שהוא לעולם:
ומלכות רומי רמז הכתוב ב"מגדיאל", כי השם יתברך מגדיל אותו, וזהו המלכות. ולפיכך נזכר "אלוף מגדיאל" באחרונה, והוא אלוף העשירי, שהעשירי יותר חשוב. וגם "אלוף עירם" הוא רומי, כי יש להם עיר ומגדל העיר בארץ, ומגדל ראשו בשמים, כי עד שם מגיעים בהתרוממות. וכך אמרו בפרקי ר"א (פל"ח) 'אלוף עירם זה רומי'. והנה יש להם עיר ומגדל, עד כי ירד ה' ראות את עיר ומגדל אשר בנו בני אדם (עפ"י לעיל יא, ה), וימלא החרבה לבנות עיר קדשו ומגדל דוד עד עולם במהרה בימינו אמן:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך